“כנראה שאת הגישור הזה לא תצליחי לפצח לעולם”, אמר בתסכול יאיר, מושבניק ותיק. המסקנה הזו הגיעה לאחר ויכוח סוער בין שני בניו, שפרץ באופן מפתיע כבר בדקות הראשונות של שיחת הגישור על העברת הנחלה. “שניהם כל כך עקשנים, ובאופן קבוע כל אחד מושך לכיוון אחר. לפעמיים אני חושב שהם עסוקים רק בניסיונות לטרפד את הדעה של השני. הם אפילו לא נותנים סיכוי קטן להשחיל מילה”. תמר, בת זוגו של יאיר מזה שנים רבות, שפשפה את זרועו בניסיון לנחמו, שהתברר מיד כחסר סיכויים, ואחרי אנחה כבדה פסק יאיר בקול כמעט נחרץ: “כנראה שאין מוצא ממכירת הנחלה. עד כמה שמורכב יהיה להסדיר את כל העניינים מול רמ”י וכל השאר, נראה לי שזה יהיה הרע במיעוטו. עם החבר’ה שלי אי אפשר להתקדם”, סיכם בקביעה.
שלחתי את בני הזוג לדרכם עם מסר מרגיע שלא קיימת מחלוקת שבלתי ניתנת לפתרון, והצעתי שלפני הפגישה הבאה אכין את הבנים להתנהלות במשא ומתן. “צריך להכין אותם לשיחה?” התפלא יאיר, והמשיך ללכת תוך שהוא מלמל: “הדור הזה עושה הכנה לצבא, הכנה לחיים, הכנה ללידה… בזמנים שלי, פשוט קפצנו למים”.
הכנה לשיח משפחתי
מוזר בעיניי שאנשים נערכים שעות, שבועות ולפעמים אפילו חודשים – לקראת עסקה גדולה שנרקמת מול חברה מתחרה. יושבים, מבשלים אסטרטגיות, מתאמים עמדות ומכינים פרזנטציות מושקעות. אבל, כשהעסקה מתנהלת בסביבה משפחתית, המחשבה על הכנות בכלל לא עולות במחשבה. מגיעים לשיחה כמו שזה, זורקים לאוויר מה שבא, בלי לחשוב מה תהיה ההשלכה; כשבעצם, מדובר בניהול משא ומתן שתהיה לו השלכה לא רק על רכוש, אלא הרבה מעבר לכך – על המשך היחסים בין בני המשפחה ובעיקר על טיבם.
התפיסה הזו שאין צורך להתכונן לשיחת משא ומתן משפחתית, מקבלת לצערי שוב ושוב חיזוק ממעגלי משפחות שעוברים במשרדי בניסיון לפתור את הסכסוך המשפחתי. התפנית וההירתמות למאמצי ההכנה קורה בעקבות שאלה פשוטה שאני שואלת אותם – איך עבד לכם עד כה השיח מבלי להתכונן? בדרך כלל בנקודה הזו נופל האסימון, והגישה משתנה מקצה לקצה.
שיחת הכנה לניהול משא ומתן בריא מתקיימת באופן נפרד עם כל אחד מבני המשפחה. המטרה היא לפתוח להם חריץ קטן שדרכו הם יוכלו להתוועד למורכבות החיים של האחר – מה מטריד אותו, מה מניע אותו, מה מפחיד אותו, מה מדאיג אותו וכן הלאה. כשכל המידע על האחר פרוש בפניהם, נפתחת לפעמים האפשרות לגלות אמפתיה. פתאום מבין האח את החשש של אחותו מפני מכירת הנחלה, כיוון שהיא מחברת את המכירה למחיקת זכרם של ההורים. מהצד השני, התוודעה אחות להיקף החוב שבו שקוע אחיה, והבינה שמכירת הנחלה בוערת לו כיוון שמבחינתו זו הדרך להיחלץ מהמצב הקשה. אחד מכללי המשחק במשא ומתן משפחתי הוא שכשמבינים מבפנים ההתנהלות בחוץ משתנה כמעט מקצה לקצה.
מטרה נוספת בשיחת ההכנה היא להאיר על כך שאומנם קיימת ציפייה שמי שמדבר איתנו – מבין אותנו, וגם מסוגל לדבר במונחים שלנו, אבל לרוב זה רחוק מאוד מהמציאות. ואפילו, שאנשים גרים תחת אותה קורת גג אחת שני עשורים לפחות, זה לא אומר שהעולם הפנימי שלהם זהה.
את התובנה הזו לא מספיק להבין, ולהמשיך הלאה. אלא צריך להטמיע פנימה, ולבוא מוכנים לשיחת הגישור. זה היה מדהים בעיניי כשאחות אחת הטיחה בשנייה ש”היא לא יכולה להיעלם לעשרים שנה, ועכשיו לחזור ודרוש דרישות”; והשנייה במקום שתהדוף אותה במילים חדות משל עצמה, קמה ממקומה, חיבקה אותה ואמרה: “את צודקת, מפה והלאה אני רק מקשיבה. נעלמתי לכם יותר מדי, זו הייתה טעות. אבל עכשיו אני פה לתמיד; ורק שתרגישי שאני מספיק זמן בסביבה, תסמני לי”.
שימוש יתר בחשבונייה
זוכרים את אמצעי ההתחשבנות של פעם – החשבונייה?! עשר מוטות, כשעל כל אחד מהם עשרה חרוזים; ובעזרתם התחשבנו. האמצעי העתיק הזה אומנם נעלם לגמרי ממדפי חנויות כלי הכתיבה, אבל בכל פעם שיושבים איתי לגישור בני משפחה שמעלים מהעבר הרחוק התחשבנות כזו או אחרת, צצה החשבונייה מול עיניי.
על שימוש היתר בחשבונייה אני מסבירה בסרטון; וכשהיא עולה למרכז שולחן הגישור היא מסמנת לי שחייבת להיעשות שיחת הכנה למשא ומתן המשפחתי, אחרת החשבונייה לא תפסיק לעבוד – מצד לצד, מצד לצד…
עולמות שונים – אחד מדבר “אקסלית” והשני מדבר רגשות
“אני מסביר לו שמה שחשוב זה לא לתת להורים את הרגשה שאנחנו ‘זורקים’ אותם לדיור מוגן או משהו כזה, והוא כל הזמן פותח טבלאות ומראה לי מה הוא יכול להפיק מהמשק אחרי שאבא יעביר אליו את ניהול הרפת”, נרעש רועי בשיחה מקדימה שניהלנו.
אחיו דרור, הציג את גרסתו ואמר לי בארבע עיניים: “רועי משוכנע שהוא דואג להורים, ואיכשהו חושב שאם הוא ימשיך ללטף אותם, זה יצמיח על העצים בגינה את הכסף שצריך כדי לשלם על הדיור המוגן או יוציא את המשק מהחובות. מה הוא לא מבין?! צריך לפעול מהר”.
כשאחד מדבר “אקסלית” והשני מדבר “רגשות” קשה יהיה מאוד לשבת סביב שולחן ולנהל שיחה פרואקטיבית על הנחלה, כיוון שכל אחד מדבר בערוץ שונה לגמרי. ההכנה למשא ומתן במקרה הזה אינה כוללת תעדוף של ערוץ אחד על פני השני, אלא בראש ובראשונה רצון להאיר בזרקור גדול לכל אחד מהם שהשני משתמש בערוץ אחר, כשבעצם המטרה של שניהם דומה לחלוטין.
שיחת ההכנה במקרה הזה, אפשרה לרועי ולדרור להבין את הפער בגישות, מבלי לבקר האחד את השני, ולבסוף אף להסכים שכל אחד יפעל בדרכו, ללא הבעות סלידה או ציניות כלפי השני.
החלטנו שדרור יניע את הצד הפרקטי, ורועי ידאג לשמור על רוחם הטובה של ההורים. בסיכומו של המפגש המשותף הראשון, כשהתהליך התנהל בצורה נהדרת, שמחתי לשמוע את דרור מסכם ואומר לאחיו בחיבה: “אנחנו ממש צוות לעניין”.